החלטה בתיק בש"פ 6070/10

           לפני שני הליכים שעניינם הוא, למעשה, אחד - סוגיית המשך מעצרו של העורר בבש"פ 6070/10, הוא המשיב בבש"פ 6109/10 (להלן: הנאשם): האחד - ערר הנאשם על החלטת בית המשפט המחוזי בת"א-יפו (כב' השופטת ח' כוחן) מיום 11.8.10 לדחות את בקשתו לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו עד תום ההליכים;והשני - בקשת המדינה להאריך את מעצרו של הנאשם מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. 

1.        הרקע לשני ההליכים הוא כדלקמן: נגד הנאשם הוגש בחודש דצמבר 2009 כתב אישום הכולל שלושה אישומים, ומייחס לו ביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); החזקת סם מסוכן שלא כדין, לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה); ייבוא סם מסוכן, לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודה; עשיית עסקה בסם מסוכן, לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודה; וניסיון לייבא סם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודה בצירוף סעיף 25 לחוק.

           על-פי האישום הראשון, במהלך שנת 2006 או לפני כן, קשרו הנאשם ואדם נוסף, רחימי, הקשור אליו בקרבת משפחה מדרגה רחוקה, קשר לייבא סמים מסוכנים מתורכיה לארצות-הברית באמצעות מזוודות. במסגרת הקשר ולצורך קידומו, השניים טסו יחד עם מכרה של רחימי (להלן: סוזן) לאיסטנבול, הנאשם יצר שם קשר עם אדם ממוצא איראני (להלן: עלי), ביקש ממנו לזרז את הבאת המזוודות וקבע להיפגש עמו. למחרת, נפגשו הנאשם ורחימי עם עלי, ורחימי העביר לעלי סכום של 40,000 דולר. במהלך הימים הבאים, האיצו הנאשם ורחימי בעלי, בשיחות רבות שניהלו ביניהם, להביא את המזוודות מהר ככל האפשר. לבסוף, חזרו הנאשם, רחימי וסוזן לישראל ללא המזוודות, אך עם הבטחה מעלי שיצור עימם קשר כאשר המזוודות תהיינה מוכנות.

           על-פי האישום השני, בחודש מרץ 2007 טסו הנאשם, רחימי וסוזן לאיסטנבול פעם נוספת. עוד בשדה התעופה בישראל, רחימי מסר לנאשם חבילות שטרי כסף בדולרים, וביקש ממנו להסתירם בבגדיו. באיסטנבול, נפגשו הנאשם ורחימי עם עלי, וכפי שסוכם ביניהם מראש, מסרו לו סכום של עשרים אלף דולר. באחד הלילות שלאחר מכן, הביא עלי לחדרם של השלושה במלון שתי מזוודות שהכילו חבילות, ובהן סמים מסוכנים מסוג קודאין, מורפין ותבאין, במשקל כולל של כ-14 ק"ג. לאחר מכן, סוזן טסה לניו-יורק עם המזוודות, וסוכם כי רחימי יצטרף אליה תוך יומיים, ואילו הנאשם ימתין לשתי מזוודות נוספות באיסטנבול. כשהגיעה סוזן לניו-יורק, המזוודות נבדקו בשדה התעופה, והחבילות המוסתרות של הסמים נמצאו.

           על-פי האישום השלישי, במהלך שנת 2007 פנו הנאשם ורחימי לאנשים שונים במטרה לגייסם להעביר סמים מארצות-הברית לישראל, ללא ידיעתם. בתחילת חודש ספטמבר 2007, יצר רחימי קשר עם שניים אחרים, רכש עבורם כרטיסי טיסה לישראל, והוסכם כי השניים יעבירו עבורו חבילה לישראל. רחימי רכש גם עבור הנאשם כרטיס טיסה לארצות-הברית ובחזרה. הנאשם טס ללוס-אנג'לס, ובמהלך שהותו שם יצר קשר טלפוני ונפגש עם אנשים שונים במטרה לקדם את ייבוא הסמים ארצה, כשהוא עומד כל העת בקשר עם רחימי. הנאשם גם עשה את ההכנות הנדרשות להסתרת הסמים שאותם יקבל, בהתאם להנחיותיו של רחימי. בשלב מסוים, לאחר שהנאשם נפגש עם השניים האחרים, ותיאם איתם את העברת החבילה, התעורר בקרבם של השניים חשד והם ביטלו את הנסיעה לישראל. הנאשם עדכן את רחימי על כך, והם ניסו למצוא תוכנית חלופית להעברת הסמים לישראל, או למכירתם בארצות-הברית. בסופו של דבר, רחימי רכש עבור שני קטינים ישראלים כרטיסי טיסה ללוס-אנג'לס ובחזרה, על מנת שיביאו עבורו את הסמים לישראל. בין הנאשם לרחימי סוכם כי הנאשם ימתין לקטינים בשדה התעופה, יקח אותם למלון בו הוא שוהה, ושם ימסור להם את החבילה. אף על פי כן, בסופו של דבר, הסמים לא הועברו, והנאשם חזר לארץ.

           להשלמת התמונה יצויין, כי סוזן הועמדה לדין בארצות-הברית, הורשעה, ונגזר עליה עונש של 10 שנות מאסר, ואילו רחימי עצור בתורכיה.

2.        עם הגשת כתב האישום, עתרה המדינה לעצור את הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 24.12.09 נעתר בית המשפט המחוזי בת"א-יפו (כב' השופטת ח' כוחן) לבקשה, והורה על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים. נקבע, כי בשלושת האישומים המיוחסים לנאשם קיימות ראיות לכאורה לביצוע המעשים, וכי מעשיו התאפיינו בהתנהלות עבריינית חובקת-עולם שנמשכה לאורך זמן, ומכאן מסוכנותו הגבוהה. בנסיבות הענין, לא ראה בית המשפט צורך בקבלת תסקיר מעצר בעניינו של הנאשם.

3.        ערר שהגיש הנאשם לבית משפט זה על ההחלטה לעוצרו עד תום ההליכים נדחה ביום 17.1.10 (להלן: בש"פ 74/10). בית משפט זה (כב' השופט י' עמית) קבע, כי לאחר עיון בחומר הראיות הגיע למסקנה כי יש תשתית ראיות לכאורה למעורבות הנאשם בעבירות המיוחסות לו, ואף יותר מכך; כן נקבע, כי על פני הדברים, הנאשם היה חלק מרשת  מבריחי סמים, שפעילותה השתרעה על פני ארצות ויבשות שונות; העובדה כי הנאשם לא עבר עבירה נוספת במהלך השנתיים שחלפו מאז ביצוע המעשים המיוחסים לו, ושבמהלכן התנהלה חקירה סמויה כנגד המעורבים, אין בה כדי להפחית מהמסוכנות המיוחסת לו. אשר לאפשרות שחרורו של הנאשם לחלופת מעצר, קבע בית המשפט כי מקרה זה אינו נכנס בגדר החריג לכלל לפיו אין לשחרר לחלופת מעצר נאשם בעבירות סחר בסמים. הוא קבע, כי אין מדובר באירוע חד-פעמי, אלא במספר ניסיונות ייבוא שהתפרסו על מספר מדינות, תוך ניסיונות חוזרים ונשנים להשתמש באנשים תמימים לצורך העברת הסמים. בנסיבות אלה, הוא מצא כי אין מקום לשקול חלופה כלשהי, והערר נדחה.

4.        ביום 21.7.10 הגיש הנאשם לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעוצרו עד תום ההליכים, על יסוד הטענה כי חל כרסום בראיות התביעה. הנאשם טען בבקשה כי בדיון בעניינה של סוזן בבית משפט בארצות-הברית היא לא הזכירה כלל את מעורבותו בעסקאות הסמים. במקביל לכך, היא הוזמנה למתן עדות בבית משפט בישראל אך סירבה להתייצב, ובסופו של דבר, מסרה את עדותה בשיטת "הוידאו-קונפרנס". בעדותה זו, בחרה סוזן להשתמש בזכות השתיקה השמורה לה על- פי חוקת ארצות-הברית, ולא הפלילה את הנאשם. התפתחות זו, לטענת ב"כ הנאשם, מביאה לכרסום מהותי בתשתית הראייתית כנגד הנאשם, הנשענת בעיקרה על הודעתה של סוזן. בלא עדותה, מתמוטטת תשתית הראיות ולא נותר ממנה נדבך ראייתי משמעותי, כך לטענת הנאשם.   

           לטענה זו השיבה המדינה כי מדובר ב"עדה שותקת", ולכן הודעתה במשטרה הוגשה לבית המשפט במסגרת סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות), באמצעות גובה ההודעה. על-פי הטענה, בית המשפט יצטרך להחליט האם ניתן לעשות שימוש בהודעה זו כראיה קבילה במשפט, בין היתר בהתייחס לזכות השתיקה הנתונה לעדה מכוח החוק האמריקאי.

5.        בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הנאשם לעיון חוזר. הוא קבע כי, על פני הדברים, נראה כי בית המשפט בישראל יתקשה להעדיף את החוק האמריקאי על פני החוק בישראל, ויש להניח כי הודעתה של סוזן תתקבל על-פי סעיף 10א לפקודת הראיות. במצב דברים זה, לא מצא בית המשפט כי חל כרסום בראיות התביעה, המצדיק שינוי מהחלטת המעצר שניתנה בעניינו של הנאשם.

6.        מכאן הערר שלפני. בעררו, סוקר הנאשם את הנימוקים שעמדו ביסוד בקשתו לעיון חוזר, וטוען כי שגה בית המשפט קמא בהתעלמו מכך שגם אם תתקבל הודעתה של סוזן בהתאם לסעיף 10א לפקודת הראיות, הרי שמשקלה הוא זעום לאור העדות שמסרה בבית המשפט בארצות-הברית, ולאור חוסר הגיונה הפנימי. לטענתו, ממילא, פרט לאמירה אחת, אין הודעתה של סוזן מערבת את הנאשם בעבירה כלשהי. לדברי הנאשם, שגה, אפוא, בית המשפט בכך שלא קבע כי חל כרסום משמעותי בראיות התביעה, המצדיק את שחרורו. עוד נטען, כי שגה בית המשפט שלא התחשב בכך שהנאשם עצור מאז חודש נובמבר 2009; שלא נתן משקל להעדר מסוכנותו של הנאשם, המשתקפת בכך שלא היה מעורב בעבירה כלשהי מאז העבירות המיוחסות לו בשנת 2007, ובמיוחד לאור הכרסום שחל בראיות התביעה. ראוי, לטענת הנאשם, לשחררו, ולו בתנאים מגבילים.

7.        התביעה טוענת, כי אין בסירובה של סוזן להעיד כדי לכרסם בראיות התביעה, וכי הודעתה במשטרה, המערבת את הנאשם במישרין בעבירות המיוחסות לו, בתוספת חיזוקים שונים, מגבשת תשתית ראייתית מספקת להרשעה.

8.        בד בבד, משחלפו קרוב לתשעה חודשים מאז נעצר הנאשם ומשפטו טרם הסתיים, הגישה המדינה בקשה להאריך את מעצרו ב-90 ימים נוספים. לטענתה, מסוכנותו של הנאשם עולה מתוך נסיבות ביצוע העבירות. על-פי הנטען, הנאשם ביצע שורה של עבירות סמים בכמויות גדולות מאוד, מחוץ לגבולות המדינה ובמטרה להחדיר אליה סמים, תוך ניסיון להשתמש אף בקטינים לביצוע זממו להעברת הסמים ארצה. שמיעת הראיות בתיק מתקדמת בקצב סביר, במיוחד בהתחשב במורכבות התיק, והצורך בהעדת עדים מחו"ל. נכון למועד הגשת הבקשה התקיימו ארבעה דיוני הוכחות, במסגרתם נשמעה עדותם של חמישה-עשר עדי תביעה, לרבות עדויות מרכזיות ומורכבות של עדים הנמצאים בארצות-הברית. לעת הזו, נותרה שמיעתם של עשרה עדי תביעה, שעדותם של חלקם טכנית בלבד, ולצורך כך נקבעו שלושה מועדים להמשך שמיעת ראיות התביעה במהלך החודשים נובמבר ודצמבר 2010. לטענת המדינה, לא ניתן להבטיח את ביטחון הציבור באמצעות חלופת מעצר כלשהי, ויש להותיר את הנאשם בין כתלי בית המעצר עד לסיום ההליכים המשפטיים בעניינו. לפיכך, עותרת המדינה להורות על הארכת מעצרו של הנאשם בתשעים ימים נוספים.

הערר על ההחלטה בענין העיון החוזר

9.        הערר בענין העיון החוזר צריך להיבחן על רקע החלטות בתי המשפט, על ערכאותיהן השונות, בענין הראיות לכאורה כנגד הנאשם, הקיימות בתיק התביעה.

10.      בית המשפט העליון (כב' השופט י' עמית), במסגרת בש"פ 74/10, ניתח בפירוט את הראיות לכאורה בתיק זה, והחלטתו מהווה נקודת מוצא לצורך הדיון בערר שלפנינו.

           סוזן נדונה בארצות-הברית ל-10 שנות מאסר על הברחת הסמים לארצות-הברית, ובמהלך מעצרה וחקירתה בארצות-הברית מסרה את כל הפרטים המהווים בסיס לאישומים 1 ו-2 בכתב האישום נשוא הליך זה. בעקבות מעצרה של סוזן, ביצעה המשטרה האזנות סתר בין רחימי לאמה של סוזן, בין רחימי לסוזן, ובין רחימי לנאשם, ומהן עולה בבירור הקשר בין סוזן, רחימי והנאשם. הנאשם נסע לארצות-הברית, ניהל שיחות רבות עם רחימי, והמשטרה האמריקאית עקבה אחריו. משיחות מוקלטות מיום 15.11.07, כשהנאשם יצא מארצות-הברית לישראל, עולה כי העביר כספים במזומן מארצות-הברית לישראל.

11.      חומר הראיות כנגד הנאשם, כפי שנסקר בהחלטה בבש"פ 74/10, בנוי מהמרכיבים העיקריים הבאים: